תמ”א 38, תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידת אדמה, צברה תאוצה בשנים האחרונות. בשלל ערים ורשויות מקומיות ברחבי ישראל – בעיקר במרכז, אבל ממש לא רק בו – נערכים פרוייקטי תמ”א 38. מעבר לסטטיסטיקה ה”יבשה” כדאי לזכור שכל פרויקט שכזה עומד בפני עצמו, והוא מצריך תכנון מוקפד מצד המעורבים וגם קבלת מספר בלתי מבוטל של החלטות נכונות. אז איך בדיוק עושים את זה נכון?

מציאת חברה מבצעת

האחריות הראשונה העיקרית של הדיירים היא להשיג את הרוב הדרוש בקרב בעלי הזכויות בבניין לביצוע הפרויקט, כאשר בפרויקט תמ”א “רגיל” יש צורך בשני שליש לפחות. לאחר מכן על הדיירים למצוא חברה שתיקח על עצמה את המושכות ושתבצע את פרויקט התמא מ-א’ ועד ת’, כולל דגש משמעותי על התכנון שלו.

יש לציין שפרויקט תמ”א 38 לא אמור לכלול עלות כלשהי מצידם של הדיירים, כך שעיקר המאמצים הנדרשים מהם מסתכמים בסוגיות שציינו כאן. יחד עם זאת, ברור שחייבים לקבל את ההחלטות האלה במלוא תשומת הלב. בבחירת החברה יש לוודא שהיא אכן מנוסה בפרוייקטי תמ”א 38, רצוי באותו סדר גודל או אפילו באזור גיאוגרפי דומה. מומלץ לראות רשימה של הפרויקטים הקודמים של החברה, ובמידת האפשר לשוחח עם לקוחות קודמים שלה כדי לראות מה ההתרשמות שלהם לגבי רמת הביצוע, העמידה בלוח הזמנים, הקשר עם הגורמים המבצעים וכן הלאה.

מה יכלול הפרויקט?

למרות ההגדרה הכללית הדי אחידה של פרוייקטי תמ”א 38, בפועל יש הרבה מאד אפשרויות – אלו הן הפעולות שנעשות בבניין עצמו וגם בכל אחת מהדירות, כאשר כמעט תמיד יהיה שילוב של שני התחומים האלה. השאיפה של הדיירים היא לקבל כמה שיותר, כולל עבור הדירות, כך שפעולות רחבות שנעשות הן בגדר חובה: חיזוק תשתיות המבנה, שיפוץ החזיתות, התקנת מעלית, התקנת מרפסת שמש וממ”ד בדירות וכן הלאה.

היכולת הטכנית של החברה המבצעת תגדיר את הפעולות שניתן לבצע, וכמובן, גם הנכונות של אנשיה: יש חברות שמעדיפות לבצע את המינימום האפשרי, בעוד אחרות “מגדילות ראש” ומבצעות פעולות שממש אינן מובנות מאליהן (האינטרס שלהן ברור, כאשר בניין אטרקטיבי יקל עליהן למכור את יחידות הדיור שהן הוסיפו על גג המבנה). גם הנתונים הטכניים של הבניין משחקים תפקיד, ולכן נדרשת חוות דעת הנדסית: יש מבנים שבהם אי אפשר להתקין מעלית או מרפסות שמש, או לפחות ההתקנה צריכה להיות ספציפית מאד ולהתחשב בתנאים המורכבים של המבנה.